קטן- מתי חייב במצוות, והאם מותר לומר לו לעשות איסור?

1. קטן אינו חייב במצוות, לפי שאינו בן דעת, עד שיגדיל ויגיע לגיל שלש עשרה שנים ויום אחד ויהיה בו סימן בגרות. אבל אביו חייב ללמדו תורה ולהרגילו בקיום המצוות כבר בקטנותו.

2. כתב רבינו הרמב"ם (תלמוד תורה פ"א ה"א):"..קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר (דברים יא,יט) 'ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם". ומפני שהלימוד הוא המביא לידי מעשה, ע"כ אפילו קטן, אם לא לימדו אביו, מחוייב ללמד עצמו תורה מיד כשיכיר, כדי שידע כיצד לקיימה בהגיעו לגיל חיוב (שם ה"ג).

3. מלבד חיוב התורה ללמד את בנו הקטן תורה, חייבו חכמים את האב, גם להרגילו בקיום המצוות בפועל – דין חינוך. וכמו שלימוד תורה הוא הדרגתי, בתחילה רק פסוקים מבלי הבנה, ורק בגיל 6-7 מתחיל ללמדו הלכה למעשה (שם ה"ו), כך גם בהרגל לקיום המצוות, בתחילה משתפו בקיום המצוה, וכשיגיע לגיל חינוך, מרגילו בקיום המצוה כתקנה.

4. גיל חינוך אינו תלוי בהכרח בגיל הילד, אלא באופי המצוה, בחריפות שכלו, התפתחותו ובריאות גופו, וע"כ משתנה ממצוה למצוה ומילד לילד, וכשמחנכו למצוה, צריך לעשותה בהכשר גמור, כגון ק"ש בעונתה, ארבעה מינים כשרים וכיו"ב.

5. חכמים נתנו דוגמאות כלליות, כגון לענין ציצית, אמרו מעת שיודע להתעטף בעצמו, לענין תפילין - מעת שיודע לשמור על גוף נקי (ובתימן התחילו אפילו מגיל 9-10), לענין סוכה – מעת שאינו צריך לאימו כשמתעורר בלילה, לענין צום יוה"כ - כבן 9-10 מחנכין אותו לשעות, לענין עליה לרגל, כל שיש לו כח לעלות במעלה הר הבית, ועל דרך זה בשאר המצוות.

6. חובה על האב לחנך ילדיו גם למידות טובות, וצריך להזהר בקטנים הרבה וללמד לשונם, ולהרגילם בדברי אמת ובלא שבועה, וכן ללשון נקיה, שלא יהיו רגילים לדבר כמו ההמון (ע"פ הרמב"ם שבועות פי"ב ה"ח).

7. וכמו שמחוייב האב לחנך ילדיו הקטנים לקיום מצוות עשה, כך מחוייב להפרישם ממעשי איסור. וע"כ אם ראה בנו (משהגיע לגיל חינוך), שרוצה לאכול איסור, או לעבור על איסור שבת וכיו"ב, צריך למונעו, ואפילו באיסור דרבנן. אבל בית הדין (הסמכות התורנית), או אחרים, שראו את הקטן, אינם מצווים להפרישו, ואפילו עושה איסור תורה, כגון שאכל טריפות וכיו"ב.

8. במה דברים אמורים, שעושה כן לעצמו, אבל אם הגיע לגיל, שמבין שמעשיו מביאים תועלת לאחרים, מצוה גם על אחרים להפרישו ולמונעו.

9. לפיכך אם כבה האור בבית, והקטן רוצה להדליק, מפני שמבין התועלת למשפחתו (או לשכנים וכיו"ב), או בא לכבות שריפה בבית הוריו או אצל אחרים, חובה (גם על אחרים) להפרישו מלעשות כן. וק"ו שאסור לומר לו במפורש או לגרום לו בידים (כגון לקרב ידו למפסק החשמל), לעבור איסור, ואפילו מדרבנן.

10. כשהקטן עושה לעצמו, ועדין אין בו דעת להבין שמביא תועלת, אף שבעקיפין יועיל לאחרים, מותר.

ובתלמוד (יבמות קיד.), מעשה באחד החכמים, שאבדו לו מפתחות בית המדרש ברה"ר (במקום שאין עירוב), והורו לו לקחת ילדים קטנים לטיול ברחובה של עיר, ומשמצאו הקטנים את המפתחות,הביאום לביהמ"ד.

1. לפיכך, בשעת הצורך, מותר להביא ילד קטן כזה, ליד המפסק, או ליד המקרר, והוא עושה מעצמו.