הלכות חג החנוכה
בבית שני כשמלכי יון, גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם, והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים עד החרבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד ,ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ומפני זה התקינו החכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתם מליל חמשה ועשרים בכסלו, ימי שמחה והלל, ומדליקין בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה בשמונת הלילות (רמב"ם פ"ג מא-ג).
והדלקת הנרות בחוץ הוא משום פרסום הנס שיש בו משום הודאה (לאל) ושבח לרבש"ע על הנסים שעשה עמנו בימים ההם ובזמן הזה.
ולחשיבות מצוות פרסום ענין זה ברבים ,החמירו חכמים והזהירו על קיומה, שאפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ומדליק, (ראה פ"ג הערת י' והוא מפורש ברמב"ם פ"ד יב).
הכל חייבים בהדלקת נר חנוכה,- חוץ מחש"ו,- ואף הנשים, חייבות שאף הן היו באותו הנס (כ' ומהרמב"ם דהן היו בנס ההצלה מיד אויביהם ואדרבא עקר הגזרה היתה עליהן כמש"כ ו"פשטו ידם בממונם ובבנותיהם").
וקטנים – נהגו בזמנינו לחנכם במצוה, שמכינים להם חנוכ(י)ה משלהם ומנהג נאה הוא,
המדליק בלילה הראשון מברך שלש ברכות:
א. להדליק של נר חנוכה.
ב. שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
ג. שהחינו וקיימנו והגיענו לזה"ז.
ומנהגינו שמדליקין בלילה הראשון את הנר השמאלי ובלילה השני מתחילין מהנר החדשונמצה שמדליק מימין (הלי"ת עמ' 63).
ברכת "על הנסים" נתקנה על ראית נרות חנוכה (וכפי שנתבאר לעיל) שבראייתן מתעורר האדם לשבח ולהודות לאל על הנסים שעשה לאבותינו לנו (רמב"ם פ"ד יב)
:
לפיכך המהלך ברה"ר בכל פעם שראה נרות חנוכה, צריך לברך שעשה נסים לאבותינו ואפילו נזדמנו לו פעמים רבות.
במה דברים אמורים: בשלא הדליק עדיין, או שהדליק ולא היה בדעתו שיראה נרות נוספים, אבל אם כשהדליק כיון בלבו על כל הנרות שיראה באותו הערב א"צ לברך שוב.
ועל כן ראוי שיתכון אדם בברכת "שעשה הנסים" כשמדליק בביתו על כל החנוכ(י)ות שיראה באותו ערב.
ולפיכך, הרואה נרות חנוכה ועדין לא הדליק ביום הראשון מברך שתיים: "שעשה נסים" ו"שהחיינו". ובשאר הימים מברך אחת
מיוחדת היא מצוות נר חנוכה וחביבה עד שנתנו חכמים אפשרות לקימה באופנים שונים גם "מהדרין" ו"מהדרין יותר", שלא כמצוות אחרות שההידור שייך לנואי המצוה, בחיצוניותה –ולא לאופן קיומה.
כיצד? מן הדין מצותה שיהא כל בית ובית מדליק נר אחד בכל יום בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד.
והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בכל יום והמהדר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה נר אחד לכל אחד ואחד. וכ"ז ע"פ דין התלמוד.
אבל המנהג הפשוט בארצות המזרח ובתימן – שיהא מדליק נר אחד בלילה הראשון – אף שבני הבית מרובין – ומוסיף והולך נר בכל לילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות. (שם פ"ד ה"א-ג והערת א') ומ"מ בזמנינו נוהגים שגם הילדים מדליקים חנוכ(י)ה משלהם ומנהג נאה הוא מדין חנוך כמש"כ לעיל.
אותם הנרות שמדליקין מעיקר המצווה (פרט לחנוכות הילדים) ראוי שידליקם גדול הבית, ואם מדליקים חנוכות נוספות יסמכו על ברכתו- שאל"כ נראה דהוי חשש ברכה לבטלה.
